"אלוהים לא יצר שום מחלה, ללא יצירת התרופה שנגדה, מלבד הזקנה" (מהקוראן)

המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או לטיפול רפואי אישי

יום שבת, 26 במרץ 2011

צמחי מרפא מתקופת יוון העתיקה

לא רחוק מהאוניברסיטה נמצאת יחידת המחקר של רפואת האיסלאם. בכבוד רב התקבלתי על ידי החוקרים שמיהרו להצטלם איתי ולהרעיף עליי מידע על הגילויים האחרונים בתחום רפואת האיסלאם. בגן הבוטני הם מגדלים מינים שונים של צמחי מרפא, אשר על פי סקרים אתנובוטניים ומחקרים קליניים נמצאו יעילים לטיפול במחלות שונות של הגוף והנפש.














פרחי היביסקוס אדומים ויפים מסדירים את הווסת ומפחיתים כאבי מחזור, מטפלים בשיעול והצטננות וכן בבעיות עור. פרח אדמדם אחר, שמעטים מודעים לתכונותיו הרפואיות ומייחסים את רובן לפרי בלבד, הוא הרימון. מספר פרחים בחליטה לטיפול בשלשול ובתולעי מעיים (לילדים: שלושה פרחים כחליטה פעמיים ביום). פרח הנימפאה הלבנה, שיופייה מחסיר פעימה מלבי, כסירופ טובה לטיפול במצבים של שיעול וחום. פרח לבן יפייפה נוסף הוא שיח שאנדמי להודו Adhatoda zeylanica. חליטה מעליו מכייחת וגם כן מטפלת בשיעול (הצבע הלבן של הפרחים, על פי "תורת החתימות", מתקשר לליחה ולמרה הלבנה).

פרח הרימון
פרח ההיביסקוס



  
Adhatoda zeylanica
פרח הנימפאה
























עץ המור, ששמו נקשר בקדושה וטהרה עוד מתקופות קדומות, כקטורת "המור והלבונה", נמצא בהודו כמין Commiphora wightii. השרף שלו משמש להורדת משקל, לטיפול ברמה גבוהה של כולסטרול בדם ועצירות. עץ אחר שגם אנדמי להודו הוא   Terminalia chebula. פירותיו היבשים משמשים גם כן לטיפול בעצירות ולהקלת פעולת העיכול. ומנגד, זרעיו של הלחך (שכה נפוץ בארצנו) יטיבו עימנו במצבים של שלשול. ואל נשכח את השומר, שגם גדל בר, ומקל מאוד על פעולת העיכול וטוב לטיפול במצבים של גזים. לא פלא, שאחרי כל ארוחה מסורתית הודית, מגישים צלחת עם זרעי שומר לנישנוש...

Terminalia chebula
Commiphora wightii













 
 לחך Plantago 


שומר













מחלת עור נפוצה בהודו היא הבהרת או לויקודרמה (Vitiligo), המאופיינת באזורים בעור שמאבדים את צבעם ונעשים לבנים. לשם כך הם מגדלים שדה של קמומיל, שניכר כי הוא מטפל במחלה, וכן גם בנשירת שיער מקומית (אלופציה). צמח אחר לטיפול בבהרת הוא השרעול (Psoralea corylifolia), אשר משרים את זרעיו הבשלים (השחורים) בחומץ לשימוש חיצוני על העור.

זרעי שרעול
שרעול
צמחים אשר שנויים במחלוקת בעולם המערבי, תופסים חלק חשוב במזרח וברפואת האיסלאם. הדטורה נחשבת כצמח רעיל ומעורר הזיות, אולם בשל השפעתה על מערכת העצבים המרכזית, משתמשים בזרעיה לשיכוך כאבים מקומי וכסם הרגעה. לא פלא שיצא לה מוניטין לטיפול בבעיות נפשיות ובחוסר שינה. ויותר מכך היא נחשבת גם כמעורר מיני. המריחואנה (קנאביס) שנחשב כסם לא חוקי, אולם הותר לשימוש רפואי בארץ בחולי סרטן, מטפל גם כן בנדודי שינה ומעורר מיני עדין. ויתניה משכרת ("אשווגנדה", בסנסקריט) בעלת מקום של כבוד בהודו ונוסף על שלל תכונותיה הרפואיות, שורשיה נחשבים גם כמעוררים מינית.

ויתניה משכרת

זרעי דטורה




והקנאביס הידוע


יום שישי, 25 במרץ 2011

תכונותיו של המרפא

"אחרי לימודי דת, לימודי רפואה החשובים ביותר, מכיוון שלומדים על גוף האדם והמרפאים הם אלו שחוננו על ידי האלוהים. הרפואה היא הטיפול של הגוף, אבל לא רק לרפא, אלא גם למנוע מחלות". כך פרופסור אלנאסייר מבחריין התחיל את הרצאתו המרתקת על משנתם של אבות רפואת האיסלאם.

פרופסור פייסל אלנאסייר
באלו תכונות ניחן המרפא? הוא מלא בהשראה וביכולת ליצור, חסר מעצורים והגבלות, אינטיליגנטי, בעל חזון, בעל תכונות חיוביות וגישה טובה לאנשים, נקי ועם ריח טוב, מטפל בכולם באופן שווה, עם לב טוב שלא תלוי בגורמים חיצוניים, שאפשר יהיה לסמוך עליו, שלא ירדוף אחרי הממון ושהכסף לא יהווה מטרד עבורו. איבן סינא, מאבות רפואת האיסלאם, כתב שרופא טוב צריך להיות מוצלח, בעל יכולת להקשיב למטופליו, ידע להציע רפואות אלטרנטיביות אחרות, יוכל לעזור ללא תרגול, בעל בטחון עצמי והחדרת תקווה במטופליו, ושידע לא לתת תרופות חזקות מידי עם השפעות משנה על המוח או על הלב. מרפא ניחן בידע תאורטי מקריאת ספרים חדשים ועתיקים, הוא אחד שאוהב לקרוא באופן תדיר וגם בעל ידע פרקטי שרכש מניסיון וטיפול באנשים. למרפא מטופלים רבים, שהוא צריך לסלוח להם למרות שהם עצבניים ולעיתים לא קלים. המרפא צריך להיות נקי פנימה בנשמתו וגם בחיצוניותו. הוא צריך להיות בעל ידע במדעי הטבע, הדת והרפואה. המרפא גם צריך לדבוק בדת שלו (פרופ' אלנאסייר מתייחס לכל הדתות), כי כך מובטח שהוא הולך בדרך טובה ולבו נקי. מחשבתו צריכה להיות חדה, אסור לו לשתות אלכוהול ולעשות דברים לא מוסריים.

איבן סינא 980-1037 לספירה
אל ראזי, מגדולי המרפאים המוסלמים, כתב שכאשר בוחנים את המרפא בודקים את הרקע האקדמי ואת האמונה הדתית שלו. אם הוא אדם מאמין, זה מאוד חשוב. המרפא צריך גם להזהר לא להיות גס רוח עם מטופליו. וכן הוא אינו יכול לייעץ למטופליו מבלי שהוא עצמו תרגל את הטפותיו: אם הוא מעשן, הוא לא יכול לייעץ להפסיק לעשן. המרפא צריך להגות באלוהים באופן קבוע, כי אלוהים הוא זה שמפעים את הלב 60 פעמים בדקה, מהלידה ועד המוות.

מרפאים Hakims
"אין מחלה בעולם שאין לה תרופה, ואם אתה עושה משהו, תעשה אותו בדרך הטובה ביותר" (מוחמד)


הודו ורפואת האיסלאם

לפני כחודש ימים הוזמנתי להשתתף בכנס על רפואת האיסלאם בעיר אליגרה (Aligrah) שבהודו. אחרי לא מעט התלבטויות עליתי על טיסה קצרה מעמאן (חמש וחצי שעות) ונחתתי בדלהי. אף אחד בארץ לא הכיר את העיר המוסלמית אליה מועדות פניי, ומסתבר שגם בהודו היא לא ידועה. לקח לי 3 שעות להתברבר עד שעליתי על אוטובוס "ישיר" לאליגרה, כשנסיעה של 160 ק"מ ארכה כשבע שעות. נסיעה קשה ודחוסת אנשים במסלול צר בין כפרים, כשכל פעם גבר אחר באוטובוס מנסה את קסמיו בלפתח עמי שיחה, שצלחה תמיד בחוסר הבנה ועייפות מתלאות הדרך. המשכתי את הנסיעה בריקשה כשהנהג מעוטר ב"מנדי" (חינה מקומית, בתמונה) לצביעת שיערו. לראשונה נגלתה לפניי העיר ה"אבודה", עמוסת גברים ברחובותיה המאובקים כשרק לעיתים נדירות ניגלת אשה מכוסה ברעלה ומעטיי שחורים. פרופסור אנסארי קיבל את פניי בחום והנחה ללוות אותי לחדרי. מים חמים לא היו במקלחת וכמות היתושים שהתעופפו בחדר ומצצו את דמי עלתה על כמות היתושים שעקצו אותי ביערות קנדה. הבנתי שהיתושים כאן הם כגברים המקומיים, שרק מנסים לפלרטט ואם אפשר "לקבל מנת דם" או אנרגיה. הובהר לי חד משמעית שאסור לי להסתובב בעיר, כי לא מקובל כאן שנשים תסתובבנה לבדן, לא ביום ולא בלילה. גישה לאינטרנט לא הייתה והרגשתי מנותקת מהעולם שבחוץ.

יופי מקומי
שלא תשכח לשטוף...















AMU (אוניברסיטת אליגרה המוסלמית) היא אחת משבע האוניברסיטאות הטובות בעולם (כך טוען לפחות אחד הסטודנטים המקומיים). גרים באליגרה 35,000 סטודנטים מתוך 50,000 התושבים. בכנס השתתפו כמאה הודים וכעשרה אורחים זרים כמוני, אשר הגיעו מסוריה, בחריין, איחוד האמירויות הערביות, אוזבקיסטן, תורכיה וגרמניה. ההיסטוריה של רפואת האיסלאם מתחילה לפני כ-800 שנה בתקופת ימי הביניים. למעשה כל מרפא שחי תחת שליטת ארצות ערב בתקופה זו (כדוגמת ספרד האנדלוסית) נחשב כעוסק ברפואת האיסלאם (כרמב"ם). כיום היא ידועה בשם Unani medicine.    

משתתפי הכנס 2011

הפקולטה לרפואת האיסלאם










 


הרצתי בכנס על "טיפולים מסורתיים בישראל לאי פיריון וחולשה מינית". הרחבתי על ארבעה צמחי מרפא שמטיבים עם המערכת ההורמונלית של האשה והגבר. צמח הזלוע (כלך חרמוני) שגדל במרומי החרמון ונחשב כ"וויאגרה טבעית". הגה מצויה שמחזקת את הגוף ומשפרת את תאי הזרע של הגבר. הדודא הרפואי שעוד מתקופת התנ"ך מהללים אותו לטיפול בעקרות נשים. וכן אבקת תמר זכרי שטוב מעין כמוהו לפיריון של שני המינים. הסברתי, כי על סמך מחקרים שלי ברפואה העממית השמאן/ הש'יח/ המרפא מתבונן בהתנהגותו של בעל החיים שמקודש לו (הדב לאינדיאני והגמל לערבי) וכך הוא לומד כיצד לרפא עם צמחים שנמצאים בסביבתו הטבעית.

תמר מצוי Phoenix dactylifera  

דודא רפואי Mandragora autumnalis



 
 


כלך חרמוני Ferula hermonis

















ואם נחזור למקורות שלנו היהודיים, נמצא בכתבים הקדושים, בשיריו של שלמה המלך, שהיה עטוף בהרמון של נשים ("וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת"), רמז לסגולותיו המופלאות של צמח הכלך החרמוני (זלוע) לעורר את יצר האהבה. על כך הוא כותב בשיר השירים, פרק ד':

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד׃ שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה; שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים׃ שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה; הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים; אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמּוֹר, וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׃ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ׃ אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃ לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ׃ מַה־יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; מַה־טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִים׃ נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן׃ גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃ שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים; כְּפָרִים עִם־נְרָדִים׃ נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל־עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר וַאֲהָלוֹת, עִם כָּל־רָאשֵׁי בְשָׂמִים׃ מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים מִן־לְבָנוֹן׃ עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׃

"כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי"...רמז לצמח הכלך החרמוני. אכן, ריחו המבושם של צמח הזלוע לא מועט בערכו מריחם הטוב של המור והלבונה "אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמּוֹר, וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה". וכן לא בנקל מוצאים את הצמח וצריך להעפיל עד לפסגות החרמון... "מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן". אולם, מאמציו של שלמה המלך אינם לחינם. ידוע לו כי התשוקה והיצר המיני מתעצמים עם השימוש בזלוע. שלמה מיטב לתאר את תשוקתו לנשותיו ובה בעת גם את אהבתו הגדולה לצמח המפתה " נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן". בתחילה הוא כותב " גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם", אולם עם מציאת הזלוע המצב מתהפך עליו לטובה "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים מִן־לְבָנוֹן"...

ניתן לרכוש את דבש הזלוע בקליניקה של "אוליב". הדבש בדוק ומנוסה כמעורר מיני טבעי ובריא.
טלפון להזמנות 054.7949.149

יום רביעי, 28 בינואר 2009

עירו של רבי משה בן מימון


רבי משה בן מימון, מהמאה ה-12 לספירה, נדד עם משפחתו מאנדלוסיה למרוקו והתיישב בקהילה היהודית שבפאס. פאס היא עיר ההשכלה של מרוקו. מצד אחד, נשתמרה בעיר העתיקה בתוך החומות תרבות קדומה כימי הביניים, המשמרת ידע עתיק על שימוש בצמחים לרפואה, ומצד שני, היא עיר חדשה אוניברסיטאית עם חשיבות ייחודית בתחום ההשכלה בעולם הערבי. רבי מימון היטיב להבין זאת עוד בתקופתו. הוא ביקש ללמוד את רפואת האסלאם מרופא ידוע בפאס והציע עצמו להיות לעוזרו של הרופא. בדרך זו רכש בהתמדה את מקצוע הרפואה ונהיה לימים למרפא האישי וליועץ מלך מצרים.

                                                    
באוקטובר האחרון התקיים קונגרס בינלאומי מדעי בעיר פאס. מלך חוסן ה-6 נתן את חסותו לאירוע, אליו הוזמנו חוקרים מכל ארצות ערב. אנוכי, הוזמנתי גם כן להשתתף בכנס דרך השתייכות לקבוצת חוקרים ערבים פלסטינאים העוסקים במחקר על רפואת צמחים מקומית (פרופ' באשר סעד ועומר סעיד). הרפואה היא שמחברת בין האנשים וגוברת על מכשולים פוליטיים, דתיים ותרבותיים. בכנס ישבתי לצד חוקרים מפקיסטן, עיראק, אירן, ערב הסעודית, מצרים ומרוקו, אשר תרמו מהידע הרחב שלהם על רפואה עממית לצד מחקרים מדעיים על הכוח המרפא של הצמחים.


באשר סעד, גילאני ואני

חוקר פקיסטני, ד"ר גילאני (Gilani), הרצה בפתיחות רבה על שילוב של רפואת המערב עם רפואת האסלאם. לדבריו, מוחמד הנביא היה רופא, שדיבר על יכולות הריפוי וההילינג של הנתינה, וטען כי כאשר אתה עוזר לאחר אתה מסופק, לכן עליך לצום מידי פעם ולתת את האוכל שלך לעניים. כדאי לאכול אוכל פשוט וללכת לישון מוקדם בלילה עם יקיצה מוקדמת בבוקר. הוא הוסיף, כי בדרך של שינוי באורחות החיים עם שיטות להרגעת הנפש כיוגה ומדיטציה ניתן להתגבר על חוליים רבים ואף לפתור בעיות נפוצות כהשמנה. בהמשך לדבריו, ד"ר עדלוני (Adlouni), חוקר מרוקאי, אף טען כי צריך להכיר ברפואה מסורתית ובהילינג כחלק מהרפואה המערבית.

                                           רפואה מסורתית בעיר העתיקה בפאס

רפואת האיסלאם מושרשת למעשה מרפואת יוון העתיקה עוד מימיו של היפוקרטס. הערבים המשכילים פיתחו את מדע הרפואה והביאו לעולם חידושים מדעיים (כהבנת מערכת החיסון). רופא ערבי ידוע שעליו מתבססת תורת רפואת האיסלאם הוא איבן-סינא (Avicenna) מהמאה ה-11 לספירה, שאמר כי: "אנחנו צריכים להבין שהתרופה הטובה ביותר לחולה היא שיפור הכוח הפיזי של גופו, כדי לחזק את מערכת החיסון שלו. הבראת החולה תלוי ביופי של סביבתו, במוזיקה שהוא מקשיב לה (שצריכה להיות הנעימה ביותר) ובחבריו הטובים ביותר שיהיה לצידו". כך שרופאי יוון ידעו אומנם לרפא את הגוף, אולם איבן סינא ורבי מימון גם הכירו בחשיבות כוחות הנפש שלנו לריפוי הוליסטי שלם ואמיתי של הגוף.